פרשת שמיני | תשפ"ה

 

 

מה התחדש השבוע?

 

1.חזרה מחופשת פסח- ביום ראשון הבנות חזרו מחופשת פסח, לשליש אחרון של השנה. בע"ה שיהיה שליש מלא ומשמעותי.

2.יציאה לסיור לקראת יום השואה–  ביום רביעי יצאו בנות השישית תחת מיזם "בשביל הגיבורים" למסע בעקבות סיפורים ואתרים המלווים את סיפור תקומת מדינת ישראל. את היום פתחנו בסיור במוזיאון לוחמי הגטאות, לאורך חוף הים באנדרטת לאסון השייטת ומשם לכלא עכו שבסיום הסיור התכנסנו לשיחה עם אביו של בן פלאח שנפל בכניסה הקרקעית ללבנון ערב חג ראש השנה. היום כולו עסק בגודלה של הרוח היהודית. תודה למיכל ולרב באואר על ההובלה ולמורים שהצטרפו : אופז , אביגיל ולאלישבע אם הבית

3.יום השואה – בליל יום השואה התכנסו הבנות לצפיה בטקס הממלכתי ולאחר מכן למעגלי שיתוף כיתתיים. בבוקר , לאחר הצפירה , התקיים טקס בהובלת כיתה י2 ושיחה עם אביטל רייכנר בסיפור משפחתי

4.אסיפת הורים- בחמישי התקיים חלק ראשון של אסיפת הורים. תודה לכולם על השותפות והמאמץ . אנו רואים חשיבות רבה בשיתוף ההורים במיוחד לקראת שליש אחרון ומשמעותי..

 

פרשתנו מתחילה ברגעים העליונים והנשגבים של חנוכת המשכן שהיה בראש חודש ניסן. ביום הזה נראה כבוד ה' אל עם ישראל, כפי שכתוב:"ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד  ה' אל כל העם". מיד לאחר מעמד מרומם זה מצווה התורה "דברו אל בני ישראל לאמור, זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ, כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסה, מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו". נשאלת השאלה, מה הקשר בין המעמד האדיר הזה, לדיונים "קטנוניים" שקשורים  לצלחת האוכל של האדם?
נראה שהתורה מלמדת אותנו דבר חשוב ויסודי, שאחר ההתרוממות העליונה, ההתלהבות העצומה, יש צורך שכל יחיד ויחיד יפנים ויקלוט את הקדושה. הביטוי לדבר זה הוא תיקון השולחן הפרטי והאישי של האדם – תיקון הדבר הכי בסיסי, תיקון האכילה – תיקון היכולת לבחור ולמיין מה נכנס לגופנו, מה נלקט בתוכנו, מאילו יסודות אנו בונים את הגוף שלנו.
אנו נמצאים בימי ספירת העומר והשבוע נמצאים במידת הגבורה. 
מידה זו , אף היא, עוסקת בירידה מהאור הגדול לצעדים הקטנים כפי שכותב הרב קוק בספרו מוסר אביך: 
"מכלל מדות הנפש, המחויבות אל השלמות, היא גם-כן מידת הגבורה, שהיא גבורת הנפש, שאי אפשר כלל שיהיה מבלעדה שלם באמת בדעת ויראת ד', ומכל שכן שאי אפשר מבלעדה לבא להשגות נכבדות. ומכלל מדת הגבורה הוא, שכל דבר שכבר הסכים בנפשו, שצריך להשתדל בו מצד חובת שלמותו, תהיה ההסכמה חזקה אצלו, ולא יקוץ בכל פרטיה הרבים, וגבורת נפשו תדריכהו, שיעשה בחשק טהור את המעשים הגורמים לבצע תכלית נאה גם בהיותם בדרך רחוקה. כי בלא מדת הגבורה, אמנם באותה שעה שתתיישב הנפש מיראת ד' וחיוב זהירות המצות תתלהב רוחו לשקוד בתורה, לדעת כבוד יוצרו ואופן עשיית הטוב בעיניו, אבל כאשר ימשך בעומק הפלפולים ומרחבי הקודש של ההתפשטות וההסתעפות, כבר אזלה הלכה לה אותה ההתלהבות שבאה ממקור הציור הראשון. וצריך שמדת הגבורה תשלוט בנפש, שכל מה שהחליטה להתעסק בו בטוב לה, תאחז בו ולא תרפהו, ותגדל בה השמחה התמידית, המלאה מנוחה, של קביעות בעוז העלייה, ואינה משתנית בכל עמקי מצולותיו ונבכי זרמיו". (הרב גור גלון)

שנזכה לשמוח בעשיית הפרטים הקטנים מתוך חיבורם לערכים הגדולים.