מה התחדש השבוע?

 בכוחות מחודשים שבנו השבוע מחופשת החנוכה.המחנכות בכיתות עסקו ב"נר התשיעי" , הכוונה ליום שאחרי חנוכה, שאף בו ובימים הבאים אחריו צריך למצא את הנס והאור. 

 

עצרת זכרון לרב דרוקמן זצ"ל- עם הגעת הבנות התאספנו בבית המדרש לעצרת זכרון לרב דרוקמן שנפטר בזא"ת חנוכה. הרב דרוקמן התווה דרך לציונות הדתית ולתנועת בני עקיבא שאנו חלק מהמפעל החשוב הזה. תודה לרמים ולהדס לוינשטרן ששיתפו מהיכרותם את הרב ואת השפעתו עליהם. בע"ה נתאמץ להמשיך את פעלו .

היום (שישי)  נסעו בנות מהאולפנא לניחום אבלים במרכז שפירא ושמעו על דמותו של הרב

אסיפת הורים- השנה פיצלנו את אסיפת ההורים ליומיים על מנת להקטין את העומס בכל יום ולתת את היחס המתאים לכל הורה שמגיע. אנו רואים חשיבות רבה בקשר ובתקשורת עם ההורים למען קידום הבנות.

תודה גדולה לכולם על השעות הרבות שהקדשתם לשם כך.

תודה לבהירה לשרון אסרף , להדר ולצופיה אונגר על השיעורים והסדנאות שהפעלתן לבנות במקביל לאסיפת הורים.

כניסת צוות חדש לחדר אוכל- בחנוכה נפרדנו מצוות המטבח. השבוע נכנס לאולפנא צוות  מטבח חדש מהקייטרינג של ניר עציון. הבנות קיבלו את עובדי המטבח החדשים בברכה ובשירת- "בליבנו אליכם שיר"… 

פרשת ויגש היא פרשת המהפך . בפרשתנו חוזרת משפחת יעקב להתאחד.  אחרי הניתוק הריחוק – מופיעה האחדות, מופיע החיבור.

מה מוביל לחיבור הזה? מה גורם לכך שמצליחים להתאחד?

יוסף רוצה בכל ליבו את החיבור והאיחוד, הוא זועק כבר שנים רבות, 'את אחיי אנכי מבקש', אך הוא מבין שהוא צריך לעשות מהלך שיביא את האחים לרצות את החיבור.

יהודה ניגש ליוסף על מנת לשנות את המצב. העובדה שיהודה ניגש ליוסף הינה מפתיעה. כי עד לפני רגע יהודה והאחים היו במצב של ייאוש טוטאלי, ונראה היה כי אין שום מוצא, כפי שמשתקף בפסוק:

"ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק, האלוקים מצא את עוון עבדיך הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו."

על רקע ייאוש והרמת ידיים מכל פתרון, פתאום, באופן בלתי צפוי, יהודה מחליט לגשת ולדבר אל יוסף. יהודה ניחן בכוחו של אריה, כפי שמברכו יעקב – "כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו",  אריה, כוחו בכך שגם אם הוא נופל, רובץ, מיד הוא מתחזק, מזנק ומסתער קדימה. נפילת הארי, השהות בתחתית, היא תמיד זמנית – רגעית, לעולם לא מצב קבוע. 

וכך כותב הרבי מאיזבצא, במי השילוח: "הנה זה הכוח נתן ה' יתברך בשבט יהודה שאינו מייאש עצמו לעולם, אף כי יראה שיעבור עליו מה. והנה בפרשה הקודמת אמר, "הננו עבדים לאדני", והיה נראה שהתחיל לייאש את עצמו והיה נחשב בעיניו כשגיאה מה שהתחייב את עצמו לאביו בשתי עולמות על בנימין, ובזאת הפרשה התחזק עצמו מאוד לפני ה' יתברך, שאף שעשיתי שלא כהוגן, מכל מקום יש יכולת ביד ה' יתברך להושיע לי, וזה "ויגש אליו יהודה".

יהודה ניגש אל יוסף, הוא מפסיק להסתכל על יוסף כמישהו חיצוני, קר ומנוכר, יהודה מחליט שאין ברירה אלא לגשת אליו, להגיע לליבו, לנימי נשמתו, אם כל הפעולות החיצוניות לא הועילו דבר, אין ברירה אלא להיכנס פנימה. ושם בעומק מה שמתגלה הוא פלא, שמי שעומד מולו הוא לא צר ואויב, הוא לא איש שרוצה להרע, אלא מי שעומד מולו הוא אחיו, שחפץ בכל ליבו, לחיבור ואחדות,

 

השבוע איבדנו את הרב חיים דרוקמן זצ"ל, איש החיבור, איש שכל מילה ומילה שאמר חשת שבאה ממעמקי נשמתו, איש שהיה אוהב בכל ליבו כל אדם ואדם, איש שכל מי שנפגש בו התמלא אהבה, כי הוא חש שהרב רואה אותו, רואה את ליבו, ושהלבבות מתחברים אין ניכור, אלא חיבור גדול (הרב גור גלון)

יהי רצון שנזכה להיות ערבים ומחוברים, לפנימיותנו, למשפחתנו, לעמנו ולכל אדם ואדם.