פרשת משפטים | תשפ"ג

מה התחדש השבוע?

 

1.התוועדות- את הסמינריון סיימנו בהתרוממות בהתוועדות עם הרב אייל יעקובוביץ במוצאי שבת. הרב דיבר על דיבור וקשר פנימי בין בני אדם ובינינו לקב"ה. לסיום הבנות שרו ורקדו בשמחה ובהתלהבות. 

 

2. סיום ספר שמואל- בחמישית חגגו השבוע בדברי תורה, משחקים וכיבוד את סיום ספר שמואל א במסגרת שיעורי נביא. במקביל בשישית ערכו סיום לספר שמואל ב. "בא"ה אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת..".  "חזק חזק ונתחזק"

3. יום גוש קטיף- במסגרת אזמרא, הגיע לאולפנא הרב גדעון בשן שסיפר על גוש קטיף . בבוקר יום שני קמנו למראה כתום. בנות כיתה י1 תלו סרטים כתומים על העצים שנשארו גם במהלך השבוע. במהלך היום, הן קיימו טקס מרגש בבית מדרש ומשם יצאו החוצה ויצרו "שרשרת אנושית" של כל בנות האלפנא. כך חיברו אותנו לעשיה שהיתה לפני פינוי הישובים בגוש קטיף. היה משמעותי ומחבר. תודה לשיראל כהן ולאורי מינס על ההובלה. 

 4.יום נטיעות– בנות רבות נסעו לנטיעות ברחבי הארץ עם תנועות הנוער. תודה למורים על הגמישות בהכנת שיעורים פרטניים בשביעית לבנות המעטות שנשארו. ותודה לכל המורים שהכינו פעילות מיוחדת לחמישית: לנורית ושרון , להדר, ליעל ולאורה וגם  לאיטל, דורית ונורית שיצאו עם הבנות לפעילות במשתלת נירוונה. אחה"צ התקיימה סדנת אומנות חווייתית. . מצ"ב תמונות מהתוצרים

5.אקוסוק- השבוע התקיימה פעילות מיוחדת בחממה בעין שמר אליה הוזמנו כל התלמידים שעושים עבודת גמר במסגרת החממה. כל תלמיד ותלמידה הציג את עבודתו במעין הרצאות טד קצרות. ישר כח לתלמידות שלנו אליאור נאור ויסעה סקורי שהציגו את המחקר שלהן  ולאורטל בגייב , רכזת עבודת גמר שמלווה אותן .

"אם כסף תלוה את עמי…"

ההלוואה – חובה גמורה ומצוה מפורשת היא בתורה, כפי שכתוב בדברים (טו,ח):  "כי פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו" . אך כאן, בפרשת משפטים, מופיעה מצוות ההלוואה בניסוח אחר – "אם כסף תלווה את עמי". דהיינו: אם ברצונך להלוות – תלווה, ורק אל תיקח ריבית; אבל אם אין רצונך להלוות – אינך חייב בזאת כלל. ואכן אומר רש"י בשם חז"ל: "כל אם ואם שבתורה – רשות, חוץ משלושה, וזה אחד מהן". תמוה א"כ הדבר: אם כוונת התורה לחייב את נתינת ההלוואה, מדוע נכתבה כאן לשון בלתי מחייבת?

ויכוח ישן הוא בין בעלי המוסר. מהי הדרך הישרה שיבחר לו האדם בקיום המצוות? האם עדיף לקיים אותן מתוך הזדהות או מתוך קבלת עול? יש אומרים, ההזדהות עדיפה, לתת לעני מתוך אהבה ורחמים. "רחמנא ליבא בעי". ויש אומרים: לא כי, אלא הפוגש עני ברחוב יתן לו שתי פרוטות: האחת – להרגיע את רגשי הרחמים, והשניה והעיקרית – לשם קיום המצוה. 

דבר גדול מסיק המהר"ל מפראג מפסוק זה: הניסוח של המצוה בלשון "אם" – המשאיר את הבחירה ביד האדם עצמו – בא לומר לו: מחד גיסא, עליך לדעת שגם המצוות החברתיות והמוסריות הן הן מצוות ה'. ואפילו על החובה החברתית הבסיסית ביותר – "ואהבת לרעך כמוך" – נאמר: "אני ה'!". אך מאידך גיסא לא נכון יהיה אם תתייחס אל הזולת רק כאל אובייקט שאתה נדרש לקיים בו מצוות כאלה ואחרות. עליך לקיים את המצוה הזאת מתוך רגשותיך הטבעיים כאילו לא נצטווית על כך באופן מחייב. ואם תקיים את המצוה רק לשם שמים ללא רגשות אחריות והזדהות עמוקים עם מקבל ההלוואה – לא קיימת את המצוה הזאת בשלמות. העני הזקוק להלוואה – אדם הוא, ולא רק חפץ דומם המהווה אובייקט לקיום מצוות. עליך להרגיש שההלוואה שאתה נותן היא לאחיך, בן עמך – "העני עמך".  (הרב עזריאל אריאל)

בע"ה שנכה לקיים את המצוות  מתוך הזדהות פנימית ומתוך כך גם לחנך את הבנות.