פרשת מקץ | תשפ"ה
מה התחדש השבוע?
1.חמישית בסטייל– עם סיום שבוע צניעות בחמישית …. הגיעה לאולפנא הסטייליסטית נעם אבינר( קלכהיים לשעבר… בוגרת) ונתנה לבנות טיפים איך להתלבש יפה…ובצניעות כמובן.
2. לקראת חג חנוכה – התקיימו פעילויות מגוונות בבית הספר:
חנ"ג- הפסקה פעילה לכבוד חנוכה עם המורה שרון
מגמת עיצוב- בנות מגמת עיצוב בכיתה י עם המורה שירת ששר עיצבו קופסאות של נרות בהתאמה לתמונות. כאשר כל קופסא מוקדשת לאחד הנופלי כולל משפטים שאמר. מוזמנים לבקר בתערוכה ב"רכבת".
אנגלית- בנות החמישית והשישית בילו בפעילות חנוכה באנגלית. הן קישטו עוגיות חנוכה, השתתפו בחידון חנוכה באנגלית, פיענחו חידות וצלחו את חדר הבריחה במהירות שיא. ישר כח לשרי ולכל צוות אנגלית
חדר בריחה בשיעור ספרות- חדר בריחה ספרותי לכבוד חנוכה שהכינה יעל כהן התקיים לכיתות ט'2 וט'3. הנושא היה הפיוט "מעוז צור ישועתי".. הבנות התחלקו לחמש קבוצות וכל קבוצה עמלה על פתרון חידה שבסופה התקבל מספר. לאחר שכל הקבוצות פתרו את החידות התקבל קוד סודי שפתח את התיבה שהיתה מלאה במטבעות שוקולד לבנות.המשימות היו מאתגרות וכללו תפזורת קשה עם מושגים משירת ימי הביניים ושמות פייטנים, אמצעים אמנותיים בפיוט, פירושי מילים בפיוט ועוד…, הבנות עבדו יחד בסבלנות ובנחת והכי חשוב בהנאה לצד שירים וכיבוד.
3. מסיבות סיום שליש- עם סיום השליש, התקיימו ביום שלישי בערב מסיבות סיום עליהן עמלו הבנות בהובלת המדריכות. מצ"ב תמונות שנותנת לנו קצת הצצה לחגיגה.
4.חוגגים חנוכה באולפנא- עם כניסת החג, ביום רביעי בערב, התקיימה הדלקת נרות חגיגית באמפי ( מצ"ב סרטון).. ובנוסף התקיימו משחק אולפני שהכינה כיתה יא3, קישוט סופגניות בחד"א והצגה הומוריסטית שהכינו בנות השמינית. ובבוקר- תפילת הלל חגיגית. ( ותודה לכל המורות שהצטרפו).
"וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:"(בראשית מא,ב)
רשי-יפות מראה: סימן הוא לימי שובע, שהבריות נראות יפות זו לזו, שאין עין בריה צרה בחברתה:
"סימן הוא לימי השובע" – "ימי השובע" הוא רמז למעמד נפשי קיומי איתן, כשמוצא אדם את "מקומו האישי" והוא "עשיר השמח בחלקו", יש לו כל, כמאמר יעקב. אין הוא נמצא תחת מצב של "רעב" וחסך מפחיד שגורם לו העדר בטחון קיומי, המעורר בו חשדנות ועוינות כלפי אלה הנמצאים עמו באותו מרחב, ונדמה לו שהם "ממעטים אווירו" בחינת "אין אני והוא יכולין לדור בכפיפה אחת". וכל זאת למה?! כי אינו שם ליבו ליופיו שלו, לִיִפִי נשמתו. רעבון זה פוגם את הדימוי שלו עצמו וגורם צרוּת העין ליפי חברו וקושר בו חסרונות רבים המציירים אותו בעיניו ככעור ודחוי, צר ואויב. ו"כמים הפנים לפנים" משיב חברו מלחמה, בפרט כאשר הוא עצמו שרוי גם כן בימי "רעבון" משלו. מה שאין כן ב"ימי השובע", כלומר כשהאדם מקבל את עצמו על כל חלקיו, הטובים וגם אלה הטעונים שיפור ואת כולם הוא מזהה כ"חלקת האלוקים" שניתנה לו "לעובדה ולשומרה" וממילא דעתו שוקטת כשמוצא בקרבו את כל הנחוץ לו לחיות חיים הגונים מלאי משמעות והוא מלא קורת רוח, שבע ודשן מברכת הקבלה העצמית ו"נראה יפה" בעיני עצמו וממילא חברו אף הוא "נראה יפה" ואינו עוד כצר ואויב בעיניו כשמכבד את מקום חברו ו"טובים השניים מן האחד." "…שהבריות נראות יפות זו לזו שאין עין בריה צרה בחברתה".
ומה טוב להביט באור נרות החנוכה ולראותן כהשתקפות אור נשמתו, ממש "נר השם נשמת אדם" ומתוך כך "ישמח בחלקו" ולא תהא עינו צרה בחברו ויקבל כל אחד בסבר פנים יפות.