פרשת נח | תשפ"ה
מה התחדש השבוע?
1.יום אבל לאומי- ביום ראשון התקיים יום הזכרון הממלכתי למלחמת חרבות ברזל-. המחנכות העבירו שיעורי חינוך ובנוסף,התקיים אחה"צ טקס בהובלת כיתה יב2. היה טקס עוצמתי ומרגש בו שיתפו בנות מחוויותיהם: אחיות שכולות, בנות מפונות ועוד. לאחר מכן, התקיימה שיחה עם כפיר זר שנפצע במלחמה ושיתף מתהליך השיקום וההתמודדות שלו.
2. זמן מלחמה – ועדיין אנו בעיצומה של המלחמה…יחד עם כל עם ישראל אנו עוקבים אחרי ההתפתחיות מתפללים לשלומם והצלחתם של החיילים. כואבים על בשורות קשות.
השבוע התבשרנו על נפילתו של אביב גלבוע הי"ד , שאחותו לומדת בכיתה ט3.
אנו משתתפים בצערה ובצער המשפחה.
פה באולפנא, עם היוודע הדבר, צוות הכיתה והצוות הטיפולי אספו את הכיתה, נתנו מקום לכאב ונתנו מענים רגשיים ורוחניים. במהלך השבוע ובימים הבאים יסעו בנות מהכיתה לניחום אבלים בנווה צוף.
כמו כן, אנו משתתפים בצערה של גלית בן הרוש ( שמלמדת בחממה בנות כיתה ט) – בנפול בנה גיא בן הרוש הי"ד בלבנון.
3.הכנת אוכל למגוייסים- השבוע הכינו בנות באולפנא אוכל למשפחות מגוייסים בכפר ובפרדס חנה.
4. פתיחת מוסרניקיות- השבוע התקיימו מפגשים בין שכבות המוסרניקיות: חמישית ושביעית נפגשו למשחק חוויתי בדשא המרכזי ושישית ושמינית נפגשו לפעילות בבית מדרש.
בשבוע הבא יפגשו החברותות באופן אישי
5. פתיחת תוספתא- עם החזרה לשיגרה, אנו חוזרים למערכת תוספתא רגילה. ביום שלישי בערב התקיים ערב "פתיחת תוספתא" בו הוצגו בצורה חווייתית על ידי המדריכות כל פעילויות אחר הצהריים והערב
פרשה שלנו אנו קוראים על המבול ועל הצלתו של נח .
כיצד משפחתו של נח אמורה לשרוד את המבול? על ידי התיבה. הקב"ה מצווה את נח לבנות תיבה: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה. וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר" (בראשית ו, יד), והתורה אף כותבת את מידתה המדויקת ואת העיצוב האדריכלי הפנימי.
אין ספק, שהתיבה, חזקה וחסונה ככל שתהיה, אינה מסוגלת לשרוד את המבול באופן טבעי. המבול הרי מחה את היקום לחלוטין, וכפי שכותב רש"י: "אף שלושה טפחים של עומק המחרשה נימוחו וניטשטשו" (בראשית ו, יג). וכי רק את התיבה המבול אינו מסוגל למחות?
כשנח בנה את התיבה, הוא ידע בבירור, שלא התיבה לכשעצמה היא זו שתציל אותו, אלא רצון האלוקים בלבד. רצון הבורא זהו "קרש ההצלה" היחידי, המסוגל להציל את האדם מפני המבול, דור דור והמבול שלו.
לכן מדגישה התורה בסיום בניית התיבה: "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים, כֵּן עָשָׂה" (בראשית ו, כב). כשנח בנה את התיבה, הוא לא חשב היכן למקם את הבורג כדי שהתיבה תחזיק מעמד טוב יותר, אלא היכן למקם את הבורג ובכך לקיים את רצון השם במלואו.
התורה מספרת על תיבה נוספת שהצילה את האנושות – תיבת משה. פרעה גזר "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו", וכשמשה נולד, אחותו הניחה אותו בתוך תיבה – "וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת, וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (שמות ב, ג).
וכי פעולה זו אמורה להציל את משה? מן הסתם בצבצו למרים סימני שאלה אלו, אולם היא הרשתה לעצמה להתעלם מהם ולחשוב מה רצונו של הבורא כעת, מה אני יכולה לעשות עכשיו, ברגע נתון זה.היא עשתה מה שמוטל עליה – השתדלות. היה ברור לה, שכשהיא עושה את מקסימום המאמצים שלה, בורא עולם יעשה את שלו ולכן: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק, לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (ד). היא התייצבה והמתינה לשלב הבא, לשלב בו היא יודעת שהעניינים מחוץ לשליטתה. (הרב שיינפלד)
יה"ר שתמיד נדע לעשות את ההשתדלות המתאימה שלנו פה למטה בכל עניינינו.