פרשת ויקהל פקודי | תשפ"ג

מה התחדש השבוע?

 

1. תערוכה בחממה בעין שמר-  השבוע התקיימה תערוכה בחממה בעין שמר בה הציגו תלמידי האזור את הפרוייקטים והמחקרים שלהם. גם בנות החמישית שלומדות בחממה במסגרת שיעורי מדעים, הציגו את התוצרים שלהם בהידרופוניקה, פרחי מאכל , דגנים וספרולינה.  מצ"ב תמונות. תודה לכל המורים שהגיעו לבקר.

2. יום המעשים הטובים- השבוע יצאו מתנדבות מהשישית לפרויקט משותף עם המרכז הרפואי שוהם, לרגל "יום המעשים הטובים". הבנות התפזרו בכניסות לסופרים ברחבי פרדס חנה -כרכור ואספו מצרכים למשפחות נזקקות לקראת פסח. 

 

התורה קוראת לנו להתבונן במעלתו של בצלאל  כפי שכתוב "ראה קראתי בשם בצלאל", "ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל…" . התורה מאריכה מאוד בשבחיו של בצלאל, כפי שלא מצאנו בכל התורה כולה שבח גדול כזה כלפי אדם יחיד.  נשאלת השאלה: מדוע?

הגמרא (ברכות נה.) מספרת על דיון מופלא בין בצלאל למשה: "…בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לבצלאל :"עשה לי משכן ארון וכלים" הלך משה והפך ואמר לו "עשה ארון וכלים ומשכן". אמר לו, משה מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן? כלים שאני עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים. אמר לו שמא בצל אל היית וידעת?"

הדבר מעורר התפעלות: מה פשר המחלוקת ומהיכן שאב בצלאל את העוז והעוצמה לחלוק על נבואת משה?

התשובה היא שמידתו של משה היא 'תמונת ה' יביט', "פנים אל פנים אדבר בו", הוא הרואה באספקלריה מאירה. ואילו מידתו של בצלאל היא הצל. ומה ההבדל ביניהם? האור הוא ההופעה הישירה של הגוף המאיר, ואילו הצל הוא תוצאה של האור שנחסם ע"י חציצה וממילא נוצר הצל, שהאור מקיף את האזור המוצל.

מידתו של משה היא לקבל את דבר ה', ושכינה מדברת מתוך גרונו. משה לא מתבונן על הארץ, על הציבור, על ההופעה המעשית של התורה בעולם, אלא הוא מקבל את דבר ה'. ואילו מידתו של בצלאל הפוכה. כל עניינו ומגמתו להוריד את החוכמה האלוקית לארץ, לבנות לה כלים בכדי שנוכל להכיל אותה, ולכן בצלאל מצטיין בעשייה גשמית, עשייה גשמית עליונה שמצליחה להוריד את הדברים הכי עליונים לתוך כלי זהב, כסף ועץ. 

ועל פי זה ברור שמשה אומר "ארון וכלים ומשכן" כי בעולם הרוחני, עולם האידאות, צריך להתחיל מהדבר החשוב ביותר, המשמעותי ביותר- הארון, ולאחריו הכלים ורק בסוף המשכן. אולם בצלאל, שמבין שצריך שהדברים יקלטו ולא שייך שהארון יופיע לפני שיהיה משכן שיכיל אותו. .

ומשה מתפעל מהדבר מאוד, כי ההבנה שמנהגו של עולם מחייב ולא סותר את הדברים הכי עליונים של השראת שכינה היא הבנה שיכולה להיות רק לנמצא בצל – אל, שיודע להוריד את הדברים לעולם ולראות ולהראות את ההופעה האלוקית במציאות ובחיים ולא בהתנתקות מהם.

ולכן מדגישה התורה 'ראו' את גדולתו של בצלאל, כי גדולתו של איש התורה ניכרת, אך את גדולתו וחשיבותו של איש המעשה צריך התבוננות כדי לראות. (הרב גור גלון)

בע"ה שנדע לחבר בין האידיאלים הגדולים למימוש שלהם במציאות על מנת להשרות שכינה בארץ