פרשת וילך | תשפ"ג!
ערב התעוררות– ביום חמישי התקיים ערב התעוררות באולפנא. הערב נפתח בשיחה של הרבנית . לאחר מכן הבנות שמעו שיחה של אילנית צור-אריה שנפצעה קשה בתאונה, השתקמה ועדיין מתמודדת מתוך נחישות ואמונה.
אחר כך התחלקו לשכבות לשיחה עם הרמים. לסיום התקיימה התוועדות עם להקת ליבי.
התנדבות – בשישי יצאה קבוצת בנות להתנדבות במסגרת "אדמה ושמים" לעמיקם שם עזרו לבצור ענבים. בנוסף, יוצאת קבוצה לבית חולים "הלל יפה" לשמח חולים.
בסוף פרשת וילך מצווה אותנו משה רבנו: 'ועתה כתבו לכם את השירה הזו'.
התורה נקראת שירה כי שיר משמעו לקחת הרבה פרטים ולחרוז אותם למשהו כולל. למנגינה שמעבר למילים. השנה שלנו היא שירה אחת גדולה. כל יום וכל שנייה אנו חווים חוויה חדשה, פרט נוסף – ובסוף השנה אנו סוקרים את הכל בסקירה אחת גדולה. שרים את השיר של השנה.
בראש השנה אנו שומעים קול שופר. השופר משמיע שיר, מנגינה בלי מלים. תקיעת השופר מתחילה ב'פשוטה שלפניה', ממשיכה לשברים ולתרועה, ומסתיימת ב'פשוטה שלאחריה'. יש צליל פשוט, טהור, שמגיע עוד לפני החיים שלנו. משם אנו יורדים לתוך השברים והתרועה – הריסוק והיללות של החיים, אבל בסופו של דבר מגיעים אל ה'פשוטה שלאחריה' – אנו מזהים את הקו הפשוט שחורז את חיינו. את השירה הגדולה של הכל.
הרב קוק מציין באורות הקודש שראשי התיבות של שי"ר זה – שכל, יכולת, רצון. התורה לוקחת את כל פרטי החיים שלנו ומכניסה בהם שכל יכולת ורצון ומביאה אותנו לשנה חדשה. לשירה חדשה. (הרב לונדין)
שנזכה להתבונן ולראות את התמונה המלאה , השירה של חיינו.