פרשת כי תשא | תשפ"ד

 

מה התחדש השבוע?

 

1.שיחה עם יחאל קפאח- במסגרת אזמרא הגיע לאולפנא יחיאל קפאח והעביר  שיחה חשובה להבנת עקרונות האיסלאם  מתקופת מוחמד ועד היום. 

 

2.יום "לאורו נלך"– ביום שני בנות השישית נסעו למגדל העמק ליום הוקרה למתנדבים  במחוז צפון. 
הבנות שמעו את סיפורו המרתק של מנחם קלמנזון שאחיו אלחנן נהרג תוך כדי פעולת חילוץ שיזם בבארי.. לאחר מכן, התקיים תיאטרון פלייבק חווייתי שהציג מסכות שונות. לסיום התקיימה התוועדות של הרב אייל יעקובוביץ. היה יום משמעותי.

3. מסע מים לעם- בנות השביעית יצאו ביום רביעי למסע מים לעם . המסע  עוסק במעגלי זהות: מי אני? לאן ולמה אני שייך?מה גורם  משמעותי. ממשיך  להיותי חלק מכלל בעם ישראל בארץ ישראל? המחנכות והמדריכות העבירו יחידות לימוד בהן הבנות כתבו  ושיתפו. השנה המסלולים השתנו והתמקדו בגליל התחתון בגלל הנושא הבטחוני.  
המסע התחיל בנחל תבור ששופע מים ופריחה משגעת. ביום חמישי הבנות ירדו ברגל מפוריה לחצר כינרת ופגשו חלוצים מפעם. בערב הגיעו לרמת ארבל ופגשו חלוצים בני דורנו. . והיום הבנות עשו את הארבל. בשבת אי"ה,  מתחברים לדרגת הקודש, שממנה נגזרת כל העשיה שלנו.. נהיה בקשת ברמת הגולן ונשמע עוד  בנושא. הבנות יפגשו משפחות מהמקום וגם את ראפ ומשפחתוו ששוהים השבת במקום. 
תודה גדולה לבהירה ומיכל על הובלת המסע, לכל צוות שביעית. ליעל צויבל ורחל, לכל המורים שהגיעו. לאושרית, אם הבית. לאלון ואברם . כל אחד שמגיע תורם מאוד. 

4. כנס עבודות גמר- ביום חמישי התקיים כנס של עבודות גמר גליליום- כנס בו הציגו  תלמידים מכל הצפון החוקרים  בתחומי המדעים והטכנולוגיה במסגרת עבודת גמר . 
שחר אוליבן ושחר אהרוני מכיתה יא 1 ניגשו לתחרות והציגו את עבודותיהן בפני קהל וחבר שופטים המורכב מחוקרים, אנשי תעשיה ומדע.   העבודה  של שחר אהרוני היתה עבודה מצטיינת וזכתה אותה בפרס. יישר כח כם לשחר אוליבן על הצגת עבודה מעולה. 
תודה לאורטל בגייב, רכזת תחום עבודות גמר, על הליווי של הבנות.

5. הכנות לשבת חסד- בשבת האחרונה התקיימה באולפנא שבת חסד שמובילה השישית. לשבת הגיעו שני משפחתונים מתלפיות בחדרה וקבוצת ילדים על הרצף מ"עת לעשות" בחריש. בנות השישית כבר כמה ימים עומלות על ההכנות לשבת:  להתרים, להכין הפעלות , מארזים, ומשחקים , קישוטים ועוד.. 

"כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו.. ולא יהיה בהם נגף, בפקוד אותם" (ל, יב)

התורה אוסרת לספור את בני ישראל באופן ישיר (מפקד אוכלוסין). במקום זאת, הספירה נעשית באמצעות נתינה – כל אחד מבני ישראל נותן סכום קבוע (מחצית השקל) והספירה מתבצעת על פי חישוב הסך שניתן.

המפרשים והמחברים השונים דנו מה הטעם לאיסור הספירה בדרך הרגילה,

הרב יונתן זקס ז”ל, בספרו שיג ושיח, מביא  הסבר משלו:  “אבקש להציע פירוש נוסף – ולו רק על דרך המדרש, בלי יומרה לטעון שזהו מובנו הפשוט של הפסוק. מדוע אומות מקיימות מפקדי אוכלוסין? כדי לאמוד את כוחן… ההנחה שמאחורי כל מפקד היא: יש כוח במספרים. אם המספרים גדולים, העם חזק.

משום כך, מסוכן לספור יהודים. אנחנו עם קטנטן. הסופר המנוח מילטון הימלפרב כתב פעם שמספר היהודים בעולם אינו עולה לכדי שגיאה סטטיסטית במפקד בסין… לפי כל אמת מידה נורמלית אנחנו קטנים מכדי שנהיה בעלי משמעות. אין זה נכון רק בימינו, כך היה גם בימי התורה… ‘לא מרובכם מכל העמים חשק ה’ בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים’ (דברים ז, יז). מסוכן לספור יהודים, מפני שאילו האמינו היהודים ולו לרגע קטן, שהכוח טמון במספרים, היה עמנו נכנע כבר מזמן לייאוש.

איך אפשר אפוא לאמוד את כוחו של עם ישראל? בעיניי, התשובה של התורה יפה להפליא. בקש מהיהודים לתת, ואז ספור את התרומות. מבחינה מספרית אנחנו קטנים, אבל במונחים של תרומה לציווליזציה האנושית ולאנושות אנחנו עצומים.

כלומר: מפקד אוכלוסין נעשה מתוך הנחה שהמספר מבטא בדרך כזו או אחרת את כוחו של העם (עם גדול, נחשב לעם חזק). אך כוחו של עם ישראל מנותק לחלוטין ממספרו, ואף תרומתו והשפעתו הכללית על האנושות עולה לאין שיעור על היחס המספרי בינו לבין אוכלוסיית העולם. כדי לנטוע זאת בתודעה, אין מונים את בני ישראל, אלא את עם ישראל “סופרים” רק על ידי תרומה ונתינה (מחצית השקל), לסמל ש”כוחו” של עם ישראל הוא ברוחו ובתרומתו הגדולה לעולם, שעולה לאין שיעור על “מספר האנשים”.