פרשת חיי שרה | תשפ"ד

 

מה התחדש השבוע?

 

1. פתיחת "מוסרניקיות"- השבוע באירוע חגיגי נפגשו לראשונה בבית המדרש בנות החמישית והשביעית שהמדריכות "שידכו "ביניהן  כמוסרניקיות. בע"ה החברותות אמורות להשאר עד סוף השמינית ואולי אף בהמשך…

2. שרים ומתחזקים – ביום שלישי התכנסנו בדשא לשיר ולהתחזק יחד. תודה למיתר ירדני על הנגינה והובלת השירה. תודה למיכל פלג על השיתוף שנגע בכולנו במקום האישי בתוך המצב הלאומי.

3. בוקר של הפוגה– התקיים באולפנא ביום רביעי. הבנות עברו בין דוכנים שונים ומגוונים שהכנתם:: סודוקו, יצירה, לוחות השראה, מחניים, לימוד, מארזים ועוד ועוד. כל זאת במטרה לחזק, לשתף, לתת מקום לפורקן ולהפוגה שנדרשים כל כך בימים אלו. תודה לכל המורים שנטלו חלק. היה מקסים והיו תגובות טובות מאוד של הבנות.

 

4. פעילות במדרשה- במסגרת המדרשה בשמינית התקיים ביום שלישי בוקר מושקע שכלל לימוד תורה בחבורה ומפגשים אישיים עם הצוות. ישר כח ליפעת כהן, רכזת המדרשה  ולכל הצוות

5. התנדבויות- גם השבוע התקיימו התנדבויות באולפנא כחלק מהרצון להושיט יד ולהיות שותפים במאמץ המלחמתי:

• שיתוף פעולה עם"עזר מציון"– הוקם חמ"ל טלפונים באולפנא בשיתוף עם עזר מציון . בנות החמישית והשישית התקשרו לקשישים . התעניינו ושאלו בשלומם בימים אלו והיטו אוזן קשבת.

• התנדבות בבתי מגוייסים בכפר- בנות רבות הגיעו לבתי מגוייסים לעזור בשמירה על הילדים, בנקיון ובנוכחות

• הכנת ארוחות ערב למשפחות המגוייסים– בנות השביעית והשמינית (לפי כיתות) הכינו בכל ערב ערכה לארוחת ערב , מעשי ידיהן למשפחות בכפר ובפרדס חנה. תודה לאמהות הבית על העזרה.  את הערכה של יום שני, הקדישו בנות כיתה יב2 לזכרם של אפי ויוסף באואר.

  

  

  

  

  

  

• חקלאות- בנות כיתה יא יצאו ביום חמישי להתנדבות חקלאית בפרדס חנה

• איסוף מוצרי מזון- בנות כיתה יב3 יצאו לאיסוף מוצרי מזון למשפחות נזקקות

7. התוועדות- ביום רביעי בערב התקיימה באולפנא התוועדות , ערב ניגון וחיזוק להצלחת המערכה ושחרור החטפים עם רחל חסן. 

 

8. קומזיץ אולפני- בנות רבות יצאו בסוף השבוע הביתה או לסניפים…את הערב המצומצם בנוכחות ניצלו המדריכות לערב קומזיץ משותף לכל השכבות באוירה טובה ומגבשת.

 

וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ". 

הפרשה שמספרת על מות שרה ועל כל מה שקרה אחרי שנפטרה נקראת דווקא "חיי שרה". כי גם אחרי פטירתה, החיים שלה באים לידי ביטוי. אחרי המוות מבינים מי היה האדם ומה המורשת והערכים שהוא משאיר אחריו.

אברהם גם מספיד וגם בוכה,רבי חיים בן עטר מסביר בספרו "אור החיים": אברהם אבינו לא בכה על גורלה של שרה, הוא ידע שהיא בגן עדן. הוא בכה עלינו, על העולם, על כל מה שחסר כאן בלעדיה, על ההיעדר. איזה חוסר גדול יש כעת בעולם. 

ואם לא די בכך, הרי שנסיון זה היה כרוך בקושי נוסף. הוא, אברהם, אדון הארץ לעתיד, חייב להתמקח עם בני חת, בעליה הזמניים של הארץ, על הזכות לקבור את אשתו בארצו שלו, בארץ שהבטיח ה' להורישה לבניו. אברהם העשיר ונשוא הפנים, עומד כעני בפתח לבקש אחוזת קבר בארץ מגוריו.

ביקשו בני חת תושבי חברון להעניק לו את מיטב קבריהם, אך אברהם מבהיר להם שהוא אינו מעוניין להזדקק לחסדיהם. אף שמעולם לא טרח לרכוש נחלה בארץ שהובטחה לו, בכל זאת עומד הוא על כך שתימכר לו אחוזת הקבר במחיר מלא בקניין גמור ונצחי.

בני חת הכירו את אברהם, וידעו שהוא אינו מייחס חשיבות לענייני נחלה ואחוזה. בעיניהם, התנהלותו זו היתה תמוהה מאד: מדוע משקיע הוא על בית-קבע למת, וכי המת זקוק לבית משלו?

וזו בדיוק ההבנה שביקש אברהם אבינו לעורר בלבם.

– מסביר הרב פרץ מימון זצ"ל בספרו "תולדות פרץ" – שאברהם ביקש בכל המשא ומתן הזה להנחיל לעולם את האמונה בהישארות הנפש, ואת האמונה ביום הדין הגדול שיתקיים לעתיד לבוא, ביום שבו יקומו ישני עפר מקברם לתחיה. גם בשעתו הקשה, כאשר מתו מוטל לפניו, חשב אברהם כיצד ליטוע את האמונה בלבות העם/ כשיראו איך אברהם אבינו משתדל ועושה הכל כדי לטמון את הגוף במקום מכובד, יפנימו כי יש חיות לנשמה ויש תחיית המתים. אם המת זקוק לאחוזת נחלה ומשכן קבוע, אין זאת אלא שהמוות אינו חידלון, הנפש נשארת, ולגוף תהיה תקומה בעתיד.

בשבוע שבו מציינים את השלושים לטבח בדרום,  אנחנו קוראים בפרשה על ההלוויה הראשונה בתורה ועל ההספד הראשון בתורה. ודמעותיו של אברהם משתלבות בדמעות שלנו השבוע.

אנו נקראים להמשיך את הטוב שהיה בהם ולמלא את החלל שהשאירו