פרשת תצוה – זכור | תשפ"ג

מה התחדש השבוע?

 

1.הכנת אוזני המן- ביום ראשון, במסגרת שיעורי אנגלית, הכינו בנות החמישית  אוזני המן. כמובן שההוראות היו באנגלית. את אוזני המן הרבים והמשובחים שיצאו , הבנות חילקו לבנות האולפנא. ישר כח לצוות אנגלית .

 

2.המסע השנתי- עוד לפני זריחה יצאו הבנות למסע השנתי שהתקיים השנה בנגב. כבר בתחילת המסע, נפרדו הבנות מהאוטובוסים וביומיים הראשונים טיילו באיזור חניון עין ירקעם, שם ישנו במהלך המסע. למרות החום הרב, הלא צפוי, שמרו הבנות על אוירה טובה ושמחה.  ביום השלישי , לאחר פירוק החניון עשו מסלול קצר של נחל חלווארים וסיימו בטקס בקבר בן גוריון בשדה בוקר.   אנו רואים בהליכה בשבילי הארץ תשובה ציונית הולמת לפיגועים שאירעו השבוע . 

להצלחת המסע היו שותפים רבים שבלעדיהם המסע לא יכול היה להתקיים:

תודה רבה למיכל פלג על הובלת המסע ביד רמה. לבנות מגמת ארץ שהעבירו את היחידות בהנחיית מיכל.  ליעל צויבל, לזוהר תנעמי , לאלון דאבן. תודה לכל המורים שהצטרפו וליוו והיו שם בשביל הבנות לדחוף, לעודד ברגעי שבירה. תודה לצוות הנגריה שהגיעו כבר מיום ראשון בבוקר להקים חניון לתפארת – הקימו יש מאין. תודה לשיראל, לאמהות הבית ולצוות המטבח שדאגו שמאומה לא יחסר.

3.הכתרת רבנית פורים– לאחר מנוחה קצרה (ובעיקר מקלחת קצרה), נכנסו הבנות להצגת השמינית "בין הסדקים". ההצגה היתה מושקעת ומעניינת במיוחד.

ישר כח לצוות שמינית על ליווי והכוונת הבנות.

לאחר מכן, התקיים הטקס המסורתי של הכתרת רבנית פורים. תבורך רבנית פורים נעה כהן מכיתה יב3

4.שבוע רבנית- שבוע רבנית הפעם קצר במיוחד. ולכן בנות השמינית התחילו בפעילויות שונות כבר בראש חודש אדר. בנוסף לתפילה חגיגית ומוזיקה במהלך היום, התקיימה הרקדה מדהימה והפנינג באחריות השמינית . מצ"ב תמונות.

ביום חמישי נהנו בנות האולפנא משיחות מרתקות של חן שלום ואסתר לביא. 

כמו כן, התקיימו ארוחות בוקר כיתתיות, משחק מצלמות, ארוחת ערב באווירת מסעדה. ולסיום התקיים מופע של אביאל סולטן.

היום (שישי)  אמורים להתקיים שיחה עם ליצן רפואי, המירוץ המסורתי לזכרם של משפחת עטר ורעות שוורץ אלמשעלי ז"ל

לאחר מכן, בצהריים, מבצע חמישית. בנות החמישית קשטו את אולם ספורט בסגנון שוק . לאחר המירוץ, הבנות יגיעו לשם לארוחת צהריים.

אנו מתקרבים לחג הפורים. אם נתבונן בחג זה בחיצוניות נראה שאין במה לשמוח, להיפך יש סיבות אמיתיות לצער, שהרי הגמרא שואלת מדוע לא אומרים הלל בפורים, ועונה שלוש תשובות:            התשובה האחת היא שהנס היה בחוץ לארץ, אי אפשר לשמוח על הצלה שהייתה בחוץ לארץ, שבסופה נשארנו לא בארצנו, נשארנו בגלות.

התשובה השנייה היא שבהלל אנו אומרים 'הללויה הללו עבדי ה", ואנו גם אחרי ההצלה נשארנו עבדי אחשוורוש, אי אפשר לשמוח על הצלה שלאחריה נשארנו ללא עצמאות מדינית, הצלה שלאחריה אנו משועבדים למלכות זרה. אי אפשר לשמוח כששני הרכיבים ההכרחיים לגילוי הזהות הישראלים שהם עצמאות וארץ לא נמצאים. אבל נוסף על כל זה, אי אפשר לשכוח איך נעשתה ההצלה, אסתר הנביאה, אסתר הצדקת הצנועה, נאלצה למסור את עצמה למלך גוי, נהנתן, גס רוח ורשע, זו יותר ממסירות של הגוף, זו מסירות של הנשמה, זה נורא ואיום!

אז באמת למה שמחים? למה מרבין בשמחה?

כי באמת, כל מה שאמרנו הוא נכון, ההצלה במגילת אסתר מסתיימת בלי עצמאות מדינית, בלי לחזור לארצנו ועם אובדנה של אסתר, אבל כל זה ברובד הגלוי.

 ברובד העמוק יותר עם ישראל חי, הגאולה הולכת ונרקמת, בתהליך ארוך ועמוק עם ישראל בחלקו יעלה ויקים את בית המקדש השני, בתמיכתו של בנה של אסתר דריוווש השני, המקדש השני יכין את עם ישראל לקראת גלות ארוכה שאנו בדורנו זכינו לראות בסיומה ולבניין המקדש השלישי שיתקיים לעולם, אסתר שאבדה כביכול, זוהי אבידה בעולם הגלוי, אך דמותה והשפעתה, מידותיה ומסירותה, זכורים ונלמדים, ובכל הדורות אנו למדים על דמותה והולכים לאורה, מאות אלפי בנות יהודיות נקראות על שמה במשך כל הדורות, אסתר לא אבדה היא חיה בליבנו וזיכרוננו הלאומי, חיי נצח.

אנו מגיעים השנה לפורים לאחר כמה פיגועים כואבים. והם מצריכים אותנו ללכת לעומק הזה, לראות שאמנם הנרצחים  לא יזכו להמשיך את חייהם בעולם הפיזי, אך רוחם ונשמתם, הערכים שלמענם חיו, רק ילכו ויתעצמו מכוחם, מכוח מסירות הנפש שלהם, מהכאב הנורא הזה, תצמח ברכה גדולה, מכוח הרצח הנורא הזה, צמח ויצמח קידוש ה' גדול – 'גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם' – ואין צדיקים יותר גדולים מאלה שנפלו על קידוש ה', מאלה שהיו בדרכם ללימוד תורה, מאלה שדבקים בא"י. (הרב גור גלון)