פרשת ויחי | תשפ"ג

מה התחדש השבוע?

 

1. ביום ראשון הגיע לאולפנא פרופ' נחום אילן. במסגרת שיעורי הסטוריה, לקראת נסיעתן והשתתפותן של בנות השביעית באזכרה לקדושי קהיר,  הוא העביר שיחה לשביעית בנושא פרשת "עסק הביש" במצרים. הבנות שמעו על דמויותיהם ופעלם של חברי המחתרת במצרים.. על גזר דינם והקושי הגדול של התעלמות מוסדות המדינה מעניינם. על ההשלכות הפוליטיות של אירוע זה בראשית המדינה. פרופ אילן סיכם במסרים הערכיים של ערבות הדדית ואהבת המדינה על אף צללים הקיימים בה כדוגמת עסק הביש

2. ערב פתוח להורי כיתה ח– ביום שני התקיים באולפנא ערב להורי בנות כתה ח' לקראת ההרשמה למוסדות החינוך.

הגיעו כמאה הורים מרחבי הארץ לערב בו שמעו על דרכה החינוכית של האולפנא, פגשו את ההנהלה וחלק מאנשי הצוות, וכן תלמידות שחיכו להורים בשבילים ודיברו איתם תוך כדי סיור מודרך באולפנא.

 

3. עשרה בטבת– לקראת עשרה בטבת התקיימה שיחה של הרב מיכאל רובינשטיין ממדרשת בארי  במסגרת "אזמרא". 

בעשרה בטבת עצמו התקיים טקס שהכינה כיתה ט2. 

לאחר מכן התקיימה שיחה עם הגב' ליאת יעקובוביץ ממכון "שם עולם" שעסקה בהתמודדותן של נשים ונערות במציאות ההולכת ומחריפה בשואה שמעידה על כוחות ותעצומות נפש רבים.

4. ביום רביעי התקיימה פעילות שיא  משולבת להיסטוריה ותושב"ע לכיתות יא בנושא: מפאר לאפר ולתפארה.

בהקשר של י' בטבת יום הקדיש הכללי. מטרת הפעילות היתה להדגיש את חורבן יהדות אירופה. הבנות חוו למידה מגוונת ומשתפת. השיעור התחלק לשלושה חלקים.

פאר-הכנת כרטיס קהילה בעזרת ספרי קהילות שונות .בעזרת דף הנחיות . התלמידות למדו להכיר קהילות שונות . את מבנה הקהילה. כולל מוסדות הדת והחסד. מנהיגי הקהילה וגדולי ישראל שחיו בקהילה.

אפר- תחנה של "קפה דילמה" עם שו"ת  מתקופת השואה ולאחריה, על דלמות הלכתיות מיוחדות שהתעוררו בתקופת השואה ובסוף קראו את תשובת הרבנים.

תפארה- סיימנו בטיש חסידי . הכרות במנהגי הטיש. שתינו לחיים והתכבדנו ב' לקך'.

התלמידות שמעו סיפור חסידי וצפו בסרטון מהסדרה 'מלכויות של מטה' על קשר בין חסידים לרבי.

הדגשנו את  בנין החסידות ועולם התורה בארץ ישראל.

ישר כח לרב גיטלר ולהדס דוד על ההובלה. 

 

5. תערוכת מדעים– במסגרת שיעור  מדעים בתחום "מח סמים ותרופות" העמידו בנות כיתה ט תערוכה  ב"רכבת". מוזמנים להתבונן. ישר כח לנורית לנדמן על ההובלה. 

6. הכנות לשבת הורים– בשבת הקרובה מתקיימת שבת הורים של החמישית. מיום רביעי הבנות החלו בהכנות . החל מהכנת מתנה קטנה להורים, דרך הכנת דברי תורה לסעודות וליחידות , סידור ונקיון האולפנא ועריכת השולחנות . 

בערוב ימיו של יעקב, בניו נקבצים סביב מיטתו, אבלים ובוכים. לא בארץ אבותיהם הם יושבים, כי אם בארץ לא להם, בתחילתה של גלות ארוכה. מצפים הם לדברי עידוד מאביהם. אף יעקב אביהם מבקש לחזק אותם טרם לכתו לבית עולמו, ולגלות להם את אשר צופן העתיד בחובו. "היאספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". אך דווקא אז נסתלקה ממנו שכינה. נסתם הקץ ולא נתגלה, "כי סתומים הדברים וחתומים עד עת קץ". מדוע לא נתגלה הקץ? מדוע נשארו הדברים סתומים וחתומים מכל אדם? האם לא היה הרבה יותר קל אילו היינו יודעים את התאריך המדוייק בו יסתיימו כל צרותנו? האם לא היה הרבה יותר פשוט אילו היינו יודעים את התהליך המדוייק הצפוי לנו מכאן ועד עת קץ, עם הנחיות מפורטות כיצד לפעול עם א-ל? אלא שמרגע שהתברר כי הגאולה באה בדרך הטבע, התברר כי הגאולה באה תוך שותפות מלאה של בני האדם. אנו צריכים ליזום ולפעול, לקחת אחריות על מעשינו ולהפיק את הלקחים מכשלונותינו.

 

באינטואיציה נדירה עמד על סוד זה – משה דיין בהרצאה שנשא לפני כשלושים שנה בפני בוגרי קורס פיקוד בכיר בצה"ל, וכך אמר אז: 

אמרתי 'מה יהיה?' ולא 'מה יהיה הסוף?' עשיתי זאת מפני שנראה לי כי הדגש בשאלה יהודית זו הוא בדרך ולא ביעד הסופי; בתהליך ובמאבק ולא בתחנה האחרונה… לכן חושבני כי התשובה המרכזית, הבסיסית, שביכולתנו לתת לשאלה 'מה יהיה – היא: 'נמשיך להיאבק'… עלינו להכין את עצמנו נפשית ופיזית לתהליך ממושך של מאבק יותר מאשר לקביעת לוח זמנים להשגת המנוחה והנחלה.

 

על כן נסתמו מאתנו דרכיה הסבוכות של גאולת ישראל. ציפייה פעילה לישועה תלווה אותנו בכל רגע ורגע בחיינו. נחשוב ונברר, נפעל ונעשה, נשגה, נפיק לקח ונתקן. כל אחד יפעל על פי תכונותיו המיוחדות כדי להביא את העם כולו אל מטרתו. אך בלי לשאול: 'מה יהיה'? שאלה זו אינה במקומה. אלא יש לשאול בכל יום ויום: 'מה עלי לעשות'? 'מה עלי לעשות היום בכוחות המיוחדים שרבונו של עולם נתן לי'? ואז, יתקיים בכל אחד ואחד מאתנו הביטוי: "כל ימי חייך, להביא לימות המשיח" (הרב עזריאל אריאל)

 

בע"ה שנזכה להיות שותפים בהבאת הגאולה