איוב- שעור 3: תקופתו של איוב

לאחר שרפרפנו על בעיית הגמול בתנ"ך הגיע הזמן להיכנס לספר איוב שכל כולו עוסק בבעיה זו. שאלה שנשאל בכל ספר שנלמד היא - מתי והיכן התרחשו מאורעות הספר? בדרך כלל התשובה נמצאת כבר בפתיחת הספר. נקח לדוגמא את פתיחת הספרים הראשונים בנביאים אחרונים ( שאינם לפי סדר הזמנים כפי שהיה בנביאים ראשונים). ספר ישעיה:

חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה:

או ספר ירמיהו:

א) דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן:

(ב) אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ:

(ג) וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי:

בפתיחת ספר איוב אמנם מוזכר מקום (שלא ברור כלל היכן הוא) אך אין שום איזכור לתקופה:

אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע:

לא נעסוק כעת במקום אלא נתמקד בתקופה בה קרה ספר זה. את התשובה לא נקבל במהלך הספר, אך רבותינו עסקו בכך בהרחבה במסכת בבא בתרא (יד-טו), אך דומה שעיון בסוגיא אך יגביר את הבלבול והמבוכה בנושא זה:

משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב. מסייעא ליה לר' לוי בר לחמא, דא"ר לוי בר לחמא: איוב בימי משה היה, כתיב הכא: (איוב י"ט) מי יתן אפוא ויכתבון מלי, וכתיב התם: (שמות ל"ג) ובמה יודע אפוא...

יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני, ויתיב וקאמר: איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה...

תנאי היא; דתניא, רבי אלעזר אומר: איוב בימי שפוט השופטים היה, ...רבי יהושע בן קרחה אומר: איוב בימי אחשורוש היה...רבי נתן אומר: איוב בימי מלכות שבא היה... וחכ"א: איוב בימי כשדים היה, ויש אומרים: איוב בימי יעקב היה, ודינה בת יעקב נשא...וכולהו תנאי סבירא להו דאיוב מישראל הוה, לבר מיש אומרים ...

רבא אמר: איוב בימי מרגלים היה, רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: איוב מעולי גולה היה, ובית מדרשו בטבריא היה...

ציטטנו בדילוגים דעות שונות מתוך הסוגיא. מה ניתן ללמוד מכך?

ישנן כאן מגוון דעות החל מתקופת האבות ועד תקופת עולי הגולה. הרושם הוא שכמעט בכל תקופה שנרצה, נמצא דעה שמייחסת את איוב לתקופה זו... דרך הלימוד של התנאים והאמוראים היא בהשוואת מילים- מצאנו מילה באיוב ומצאנו מילה זו בתקופה כלשהי. להדגמת הענין הבאנו רק את דרך הלימוד שאיוב היה בתקופת משה (המילה "איפוא" היא מילת הקישור).

מסוגיא זו לא החכמנו רבות, ואיננו יכולים כעת לקבוע בדיוק מתי חי, אך בכל זאת ניתן ללמוד כמה דברים חשובים לענין תקופתו של איוב, ונסכמן בנקודות:

*ישנה מחלוקת אם איוב היה מבני ישראל, כדעת כל הדעות מלבד ה"יש אומרים". לדעה זו וודאי המסר של הספר הוא אונברסלי וכלל עולמי, ואין לו קשר לעמנו בלבד!

*במבט ראשון נדמה לנו כי מטרתה של הסוגיא לקבוע את זמנו של איוב. נראה לי שאין כאן שעור בהיסטוריה, ומטרת הדעות היא שונה. ראשית אנסה להוכיח את הסברא: יש כאן דעה כי איוב היה בזמנו של משה, ודעה אחרת הקובעת כי איוב היה בימי מרגלים. מתי חיו המרגלים, האם לא בתקופתו של משה? אם כן מה ההבדל בין הדעות? לכן, נראה לומר כי מטרת התנאים ללמדנו על קווי דמיון רעיוניים בין איוב לתקופות השונות. אם קבענו ש"איוב בימי מרגלים" הכוונה שיש קשר רעיוני בין סיפור איוב לסיפור המרגלים.

כדי להבהיר ענין זה אדגים זאת באחת מן השיטות : אחת מן הדעות שהבאנו היא דעתו של רבי אלעזר הטוען כי "איוב בימי שפוט השופטים היה". למרות שנדמה כי הוא מחבר אותנו לספר שופטים, אך פתיחה זו היא דווקא פתיחתה של מגילת רות! נוכל למצוא קווי דמיון רבים בין מגילת רות לספר איוב:

1. בשני הסיפורים מדובר על משפחה מוצלחת מכל הבחינות שבבת אחת מאבדת הכל- גם את הנפש וגם את הרכוש ונותרת ללא סיכוי ריאלי להשתקם מחדש.

2. שני הסובלים מתאוננים על מר גורלם, מתוך הכרה שהקב"ה עומד מאחורי הקורות אותם. הלשון בה

משתמשים שניהם, דומה להפליא: איוב נושא משלו בדבריו - "חי א-ל הסיר משפטי וש-די המר נפשי" (כ"ז, ב), ונעמי מקוננת - "כי המר ש-די לי מאד". חשוב להדגיש, כי שני ספרים אלו הם היחידים בכל פרקי הפרוזה המקראית, שהקב"ה נקרא בהם בשם "ש-די".

3. בשני הסיפורים מגיבה הסביבה בתדהמה נוכח הטרגדיה, שהשפיעה אף על מראם החיצוני של הסובלים: על רעי איוב נאמר - "וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירהו, וישאו קולם ויבכו" (ב', יב), ועל נשות בית לחם -"ותהם כל העיר עליהן, ותאמרנה: הזאת נעמי?" (א', יט).

4. לשני הסיפורים "סוף טוב" - המשפחה החרבה קמה לתחייה (לאיוב נולדים ילדים, ולנעמי- מעין נכד).

ישנה הקבלה גם באופן הגעת הישועה: איוב רואה בנים עד ארבעה דורות (מ"ב, טז), והמגילה מסתיימת בדור הרביעי של נעמי - דוד. לאיוב נולדים "שבענה בנים" (מ"ב, יג), ובמקביל, נשות בית לחם מעידות על רות -"אשר היא טובה לך משבעה בנים" (ד', טו).

אין ספק, כי השוואות אלו עמדו גם לפני רבי אלעזר, הטוען "איוב - בימי שפוט השופטים היה", נראה, כי כל עומקו של מדרש זה לא בא אלא להשוות בין סיפור איוב וסיפור נעמי. אך דווקא מתוך הדמיון, יש להתבונן גם בשוני הגדול- כשאנו שואלים מה חולל את השנוי, ומה שיקם משפחה זו? תשובת מגילת רות היא: החסד האנושי! כל כולה מעשי חסד- רות עושה חסד עם נעמי בהישארותה עימה, בועז גומל חסדים לרות בשדה, נעמי עושה חסד בחפשה פתרון לרות, ורות עושה חסד עם בועז בכך שנישאת לו, ולא נאריך בכך. מגילה זו מלמדת אותנו כי מעשי החסד האנושיים יכולים להוציא את האדם ממצב שנראה אבוד לחלוטין, וממצב זה יוצא מלך ישראל-דוד מלך ישראל חי וקים!

בספר איוב במהלך רוב-רובו של הספר, עוסקים איוב ורעיו בהעלאת רעיונות פילוסופיים. אין בספר ולו גם פעולה אחת הנעשית על מנת לשקם את החורבן. זירת ההתרחשות של המסופר בספר היא חדר הדיונים בלבד. אף הפתרון המוצג בסופו של דבר, פתרון פילוסופי הוא. איוב לא ידע מעולם, את שידענו אנו, עוד בטרם ניחתה עליו הרעה: כל הצרות שנחתו עליו בזו אחר זו, אינן אלא תוצאות ה"ויכוח" שבין ה' לשטן, האם יחזיק איוב בתומתו נוכח צרות אלו. אין הקב"ה מגלה לאיוב את הפתרון הספציפי למקרהו, אלא עוסק בשאלה הכללית: יכולת האדם לבוא בטענות אל מול הבורא הנשגב והנורא. סיפורו של איוב הינו דוגמא, אחת מני רבות, לסבל שבא על האדם בלא שיבין מדוע, והקב"ה מבקש להבהיר את התמונה הכללית: גם כאשר האדם איננו מבין, אין הוא זכאי לטעון כלפי הקב"ה. שכן, מי הוא האדם, שיסודו מעפר וסופו לעפר, שימיו כצל עובר, שיעמוד מול מלך א-ל חי וקיים? ...רק לאחר שמודה איוב - "ידעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזימה... לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע", הגיעה העת להשלים את המעגל - "ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה" (מ"ב, י). כשם שלא היתה סיבה ישירה לפורענות, כך

לא היתה סיבה ישירה לישועה.

ספר איוב מתבונן, אפוא, בטרגדיה האנושית מנקודת מבט א-להית. הקב"ה, קורא הדורות מראש, מגיד

מראשית אחרית, מנהיג את עולמו על פי רצונו, רצון "א-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא". לא האדם, בעל הראייה המצומצמת ותוחלת החיים הקצרה, הוא שישפוט את אלהיו. לא תמיד יכריעו מעשיו באופן ישיר את גורלו. גם אם איננו מבין, עליו להכיר את מקומו. "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו... ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ" (תהילים ח').

שני הספרים מלמדים שאין להיכנס לייאוש גם במצב אנוש, אך התיקון יכול לבוא בזכות מעשי האדם וגם בזכות החסד האלוקי, ואולי שניהם גם יחד. כשרבי אליעזר קבע כי "איוב בימי שפוט השופטים היה" הוא רצה ללמדנו, כי כשבאים ללמוד את ספר איוב יש גם לפתוח את מגילת רות במקביל, ולהבין שיש קשר והשלמה בין שני ספרים אלו.

מכל הדעות שהובאו בסוגיא ישנה דעה אחת יוצאת דופן , הטוענת כי אין לחפש את סיפורו של איוב במפת ההיסטוריה, שהרי "איוב לא היה ולא נברא, משל היה". דעה זו דורשת דיון נפרד , ועל כך בשעור הבא...