יא וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ.

יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי יְהוָה.

הצעתו של השטן קצרה, בת 7 מילים: שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ...

ותשובת ה' ארוכה יותר, בת 10 מילים: הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ...

בתגובה להצעה יכולות להיות 4 אפשרויות: הראשונה- סירוב להצעה. אפשרות זו איננה אפשרית במקרה זה, שהרי ברור שישנה הענות של ה'. אך עדיין נותרות שלש אפשרויות: ישנה אפשרות שה' נענה להצעה במלואה, ללא כל הסתייגויות. אפשרות שנייה היא כי הקב"ה נענה, אך בהסתייגות מה. ואפשרות שלישית היא, כי הקב"ה אף נענה מעבר לבקשה, ונותן לשטן יותר משביקש.

• נסו לחשוב ולבחור באחת מהאפשרויות:קבלה,פחות או יותר? ונסו לנמק את החלטתכם!

מניסיוני, (שאלתי שאלה זו בכיתות רבות) אני מניח שיהיו שיבחרו בכל 3 האפשרויות! הבה נבחן אותן אחת לאחת:

א. קבלה מוחלטת: בפשטות כך נראה מהכתובים שהרי השטן בקש לגעת "בכל אשר לו", ולכך נענה הקב"ה. אך אם כן מדוע אריכות הלשון? מדוע שלא יסתפק במילה אחת: "בסדר" או "מקבל"? מדוע חוזר שוב על ההצעה, ומדוע מוסיף "רק אליו אל תשלח ידך"? הלא השטן לא הציע כלל לפגוע בגופו של איוב? ונוכל ליישב גישה זו ולומר כי הקב"ה יודע שהוא עושה "עסק" עם השטן, ולכן נוקט בזהירות. כדרך שיעקב אבינו התנה עם לבן: "ברחל בתך הקטנה" כי ידע שהוא עושה הסכם עם נוכל. ואף כאן, הקב"ה מסכים להצעתו, רק חושש שהשטן ינצל זאת ויפגע בגופו של איוב ויאמר שגופו כלול ב"כל אשר לו". לכן חוזר הקב"ה על הצעתו , ומדגיש: "רק אליו אל תשלח ידך", כדי שהשטן לא ישטה מהצעתו. עם שטן עושים חוזה מפורט ומדויק!

ב. הצעה מופחתת ומסויגת: השטן אכן התכוון לפגיעה מוחלטת באיוב כולל בגופו, ועל כן הקב"ה מצמצם ומגביל את הצעתו- ניתן לפגוע ברכוש בלבד. גישה זו מסתמכת על מילת "רק" המציינת צמצום והגבלה בדרך כלל. לדעה זו השטן לא קבל את מלוא מבוקשו והוגבל לרכוש בלבד, כשכוונתו היתה לפגיעה מוחלטת.

ג. תוספת להצעה: אך ניתן גם לומר בדיוק להיפך- לא כרק שהקב"ה איננו מגביל את השטן, אלא אף נותן לו יותר משביקש! הקב"ה כל כך בטוח באמונתו של איוב, עד שמוכן להרחיב ולהקשות את הנסיון. ועל מה מסתמכת גישה זו? נראה שניתן למצוא לכך שני דיוקים בכתובים שלפנינו, ועוד דיוק המסתמך על מקור אחר. ונפרט: 1. הפועל בו משתמש השטן הוא "וגע בכל אשר לו"- השטן כה בטוח בכישלונו של איוב, ועל כן מסתפק בנגיעה בלבד- די בנגיעה קלה ברכושו, מספיק שחלק קטן יאבד לו וכבר איוב יפסיק להאמין בה'. תשובת ה' היא "כל אשר לו בידך"- הקב"ה כל כך כך בטוח בצדקתו של איוב , עד שאומר כי מתיר לא רק נגיעה קלה, אלא אחיזה מוחלטת. גם אז איוב יישאר נאמן. 2. השטן הציע כי הקב"ה יפגע באיוב. השטן היה שמח "לטפל" אישית באיוב ,אך תאר לעצמו שהקב"ה לא יסכים לכך, ולכן הציע שה' יפגע בו. שוב, השטן משוכנע בכישלונו של איוב, עד שאפילו פגיעה של ה', שהיא במידת הרחמים, תערער את אמונתו. ולהפתעת השטן, מציע הקב"ה כי השטן יפגע בו. ברור שפגיעה זו תהיה קשה ביותר, הרבה יותר מפגיעת ה', אך ברור לה' שעדיין איוב יתמיד בנאמנותו. שני הדיוקים הללו הם מתוך הכתובים בספרנו. אך ניתן ללמוד ממקור אחר. לא תמיד ביטוי המופיע במקרא, משמעותו זהה למשמעות בימינו. ניקח לדוגמא את הביטוי: "עם הארץ". בימינו זהו תואר גנאי לבורות, ואף אדם לא יישמח אם יכנוהו בתואר זה. והנה אצל אברהם במשא ומתן לקניית מערת המכפלה נאמר: "וישתחו לעם הארץ"(כג,ז). לא נראה שאברהם בקש מכל הטפשים לעמוד בשורה ואליהם השתחווה. מספרי מלכים ניתן להוכיח ש"עם הארץ" אין הכוונה לסתם "עמך" אלא לחשובי העם (ולא נאריך בכך)! ולאחר הקדמה זו, ננסה לבחון את הביטוי המופיע כאן בהצעתו של השטן:" וגע בכל אשר לו". 3. ביטוי זה מופיע בפרשת קורח (במדבר, טז): כו וַיְדַבֵּר אֶל-הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל-תִּגְּעוּ בְּכָל-אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן-תִּסָּפוּ בְּכָל-חַטֹּאתָם. משה מזהיר את בני ישראל להתרחק מקרח ומעדתו ולא לגעת ברכושם. מה כוונתו בביטוי "בכל אשר להם"? אם נאמר מונחים מאה חפצים של בני קרח באהל, בכמה מותר לגעת? באף חפץ, כמובן. אין כוונתו שמותר לגעת ברוב החפצים, ורק אסור בכולם, אלא אסור לגעת אפילו בחפץ אחד! כולנו יודעים מלימודי המתמטיקה שיש הבדל עצום בין n חפצים , לבין אחד חלקי n . "בכל אשר להם" אצל קרח הכוונה ללא ספק- לאחד מכל חפצי קרח. ואם ניישם הבנה זו לנאמר אצלנו- הרי שהשטן מציע לגעת "בכל אשר לו" והכוונה לאחד מכל אשר לו! ושוב, השטן בטוח בניצחונו, וברור לו שאיוב איננו עובד ה' באמת, ועל כן מסתפק בלקיחת דבר אחד מכל אשר לאיוב- די אם ניקח בקר או צאן או גמלים או אתונות, ואולי אפילו אחד מהם, כדי לערער את איוב. ותשובת ה'- "כל אשר לו בידך"- לא "בכל" אלא "כל": הכל נתון בידך !

סכום: ראינו כי ניתן לפרש את הפסוקים בכל שלש האפשרויות . אך הגישה הנראית לי ביותר, היא השלישית, ובה ראינו כי השטן זוכה לקבל הרבה יותר משקבל- הוא בקש רק נגיעה, ולקיחה של דבר אחד משל איוב, ושה' ברחמיו יפגע בו, והנה "זכה" לקבל אישור מה' לכך שהוא השטן, בכבודו ובעצמו יפגע באיוב , בידו החזקה, ולא רק נגיעה, ולקחת את כל רכושו של איוב, ללא הגבלות! דרך זו מעמידה את שני הצדדים (הקב"ה מול השטן) בעמדות קיצוניות ביותר. כל צד בטוח לחלוטין בדרכו, בטוח בניצחונו ללא כל חשש, ולכן מוכן לוויתורים לצד שכנגד. המונח "ניסיון" לא מופיע בשמו כפי שמופיע במקומות אחרים, ואולי הסיבה לכך היא כי שני הצדדים אינם באים לנסות ולבדוק. לשניהם ברורה התוצאה מראש.

הפסוק מציין: "ויצא השטן מאת פני ה' " ונראה לי שניתן להוסיף לכתוב-"עם חיוך גדול על הפנים". אין ספק שהשטן יצא שבע רצון ממו"מ זה עם בורא עולם, כשהוא בטוח, יותר מכפי שהיה בתחילת הדיון, בהצלחתו ב"התערבות" מול ה'.

הערה: למרות שנטייתי היא לדרך השלישית, טרחתי להסביר גם את שתי הדרכים הראשונות, ולהראות שניתן לקבל גם אותן מבחינת פרשנות הפסוקים. אני חושב שהדבר חשוב מאד מבחינה חינוכית, לבחון את כל האפשרויות, ולנסות לתת ביאור הולם גם לדרכים שלא נראות לנו כקו הפירוש הנכון. לו הייתי שואל שאלה זו במבחן, הרי גם התשובות האחרות ראויות להתקבל, ובתנאי, שינתן הסבר מניח את הדעת.

ומכאן, לאחר שסוכמה העסקה, אנו ניגשים לביצוע- לפגיעת השטן באיוב. לאחר שקראנו כי השטן יצא מאת פני ה' היינו מצפים שהוא יתקוף מיד ללא שהיות, שמא ה' יחזור בו מהסכמתו הרחבה.

האם אכן הזדרז? וכיצד בחר לפגוע? זאת נשאיר לפעם הבאה. רק נקדים ונציין כי הפגיעה תהיה מתוכננת ומחושבת, ואולי רק השטן מסוגל לחשוב על ביצוע שכזה. הן זאת הסיבה שה' בחר דווקא בו, לניסיון קשה ואמיתי...